AFRIKAN-אפריכאן
פרויקט "אפריכאן" במלינדי / אליה מסומבה
"היה זה החודש השני שלי בתפקיד והייתי עסוק בפגישות באחד הכפרים במחוז. ערכתי פגישה קצרה באחד מבתי הספר עם זקני הכפר על מנת לדון בדרכי פעולה לשיפור איכות החיים והשירותים החברתיים בכפר.
במהלך הפגישה עברו לידי שני צעירים ישראלים במהלך טיולם ברכס. היות ולעולם לא פגשתי ישראלים הייתי להוט לשוחח איתם. פניתי אל הישראלים לשלום, פעולה זו התבררה כדבר הכי טוב שעשיתי אי פעם. פגשתי את רפי ורפאל אנשים מחייכים עם ראש פתוח שהיו מוכנים לחלוק איתי תובנות ורעיונות רבים. נהניתי לשמוע על מדינת ישראל, על ארץ הקודש. הם סיפרו לי על רמת הפיתוח שלה, על מערכות החינוך הבריאות והרווחה.
שוחחנו על נושאים רבים ולקח לי רק מספר רגעים להבין שפגשתי אזרחים גלובליים אמתיים, אנשי העולם הגדול. הם היו בעלי ראש פתוח, חברותיים והרגשתי שאנu חולקים השקפת עולם דומה.
שאלתי שאלות רבות על דת, פוליטיקה, חינוך, חקלאות, טכנולוגיה, אורח חיים ועוד.
התחיל להחשיך אז הזמנתי את רפי ורפאל לבוא למחרת לבית הספר שבו נפגשנו על מנת לערוך להם סיור, כדי להראות להם את ההתנהלות בכפר וכדי שאוכל לשמוע מהם יותר. רציתי שהם ישתפו אותי בתובנות או שיטות ממדינת ישראל ובכך לעזור בשיפור החינוך אצלנו.
ללא היסוס, הם נענו להזמנתי ונפגשנו למחרת בבוקר. זה היה יום נהדר לשלושתנו, למדתי הרבה על מערכת החינוך בישראל ועל כמה היא שונה משלנו. רכשתי כלים חדשים ושמעתי על שיטות חינוך מודרניות. התרגשתי נורא כשהבנתי שנוכל להתחיל בהליכי שיפור בבתי הספר שלנו וליישם את השיטה הישראלית. לא אשכח את הרגע בו שמעתי שבישראל אסור לתת עונשים פיזיים ולהרביץ בבתי הספר ומעבר לכך שאפשר להיכנס לכלא על מעשים מסוג זה. הופתעתי לשמוע שבכל זאת יש משמעת בבתי הספר ושישנן אופציות נוספות לחנך ילדים. היו לנו דיונים מעמיקים ומציאותיים, אשר באמת השפיעו באופן משמעותי על גישתי לחינוך.
טיילנו ברחבי ההרים והכפרים במשך כל היום. כשהגענו לביתי שוחחנו על חיי הקהילה והדת, לדעתי חבריי החדשים למדו דברים רבים שהם לא ציפו ללמוד או לחוות בכפרים נידחים כמו מלינדי. הישראלים הופתעו מאוד לשמוע על כך שאנו חיים בשותפות מלאה בין נוצרים ומוסלמים ואני הופתעתי לשמוע שיש בכלל אופציות אחרות. לא יצא לי לפגוש בחיי אנשים שגרמו לי להרגיש במיטבי, אופטימי ושמח כמו רפי ורפאל. הם גרמו לי להרגיש שאפשר לעשות שינוי ושהשינוי לא כל כך רחוק.
שתיתי איתם קפה שחור בפעם הראשונה בחיי ולא נהניתי בכלל (הם לא אמרו לי שלא שותים את הבוץ). באותו היום, בקצה רכס האוסמברה שלושתינו ידענו, זו ההתחלה של חברות נפלאה, זוהי ההתחלה של השינוי. מאותו יום והלאה לא חזרתי להיות אותו אדם. בנינו תכנית עבודה מפורטת וארוכה. הם היו צנועים במידה שנגעה בי עמוקות. איך לכל הרוחות אנשים בשנות העשרים לחייהם שזה עתה סיימו את שירותם הצבאי כקצינים היו כל כך ידידותיים, הומניסטיים ומוכנים לעבוד בסיוע לאנשים העניים והאלמונים בכפרים כמו מלנדי? לא יכולתי לדמיין מה יקרה אם הם יפגשו את הקצינים של הצבא שלנו.
כשמשלחת המתנדבים הראשונה הגיעה לכפר ידעתי שהחלום מתחיל להתגשם. הייתה אווירה נהדרת של שיתוף פעולה, סדר וארגון שלא דמיינתי קודם ולא נתקלתי בה מעולם. גברים ונשים ישראלים עבדו זה לצד זה עם תושבי הכפר ושיתפו פעולה בתכנון ובעשייה. כל רעיון היה מבורך ושקול, הם הקשיבו לרעיונות של כולם, למבוגרים ולילדים, אף אחד לא נשאר מחוץ לתכנון. הייתה התחשבות גדולה מאוד בכל היבט של הפרויקט. כולם נתנו כמיטב יכולתם בהבטחת עלות אפקטיבית וחיסכון ומבלי לסכן את איכות העבודה. יעילות התייעלות וניהול זמן היו בראש סדר העדיפויות בכל רגע נתון.
כל אלה היו לקחים חשובים מאוד שלמדנו תושבי הכפר ואני מהמשלחת הישראלית.
דבר אחד שמאוד בלט בצוות היה שלכל אחד בקבוצה היה כישרון ייחודי שהובא לפרויקט. החל ממנהיגות, ניהול פיננסי, יעילות, אמנות ועיצוב, גרפיקה ושירותים חברתיים. לכל אחד היה תפקיד, לכל אחד הייתה משימה והוא היה אחראי לביצוע שלה. הענווה הפשטות והעבודה הקשה של הצוות זיכו אותו לשיתוף פעולה ואמון מהיר מאוד מתושבי הכפר. הקהילה התרגשה רבות וחשה דחף פנימי להשתתף בשיפוץ בית הספר, הילדים וזקנים כאחד.
הלך הרוח החיובי שהביאו עימם הצוות מישראל עזר לתושבי הכפר להתחיל לשאול את עצמם אילו דברים הם יכולים לשנות או לשפר בעצמם. החדשות על העשייה התפשטו בכל רחבי המחוז וחבריי, חברי המועצות השכנות התחילו לשאול איך הדברים מתנהלים וביקשו מהצוות הישראלי שיגיע לכפר שלהם במשלחת הבאה.
הממשלה המרכזית שלחה לבית הספר 44.4 מיליון שילינג טנזני (כ 20,000$) לבניית שתי כיתות, משרד אחד ושירותים על מנת לתמוך בעבודה שנעשתה בשיתוף פעולה בין הכפריים והצוות ובהשראתו. הממשלה אימצה את השיטה הנהוגה במלינדי והיא משמשת את כל המחוז עד היום להבאת תוצאות משמעותיות תוך שימוש במשאבים דלים . לשיטה זו קראנו P4R pay for results. הודות לצוות מישראל גישת שיתוף הקהילה בפעילויות בנייה ושימוש בפועלים וקבלנים מקומיים אומצה גם כן. שיטה זו מצמצמת את העלויות, בעיקר באזורים כפריים שבהם מכונות וציוד בנייה יקרים ונדירים.
באמצעות פרויקט המים בכפר אחר שמומן על ידי הישראלים ובוצע בהתנדבות על ידי המקומיים, נשים יכולות כעת להביא מים לשתייה ושימוש במרחק הליכה של פחות מקילומטר. במקום לשאת על הראש עשרים ליטר מים למרחק של יותר מחמישה קילומטרים כפי שהיה בעבר, הן יכולות כעת להביא אותם מהברז שבמרכז הכפר. זוהי הקלה גדולה עבור הקהילה בכלל ועבור הנשים בפרט. כעת אפשר לנצל את הזמן המושקע בהבאת מים בפעילויות אחרות שיכולות לשפר את איכות החיים.
תלמידים בשני בתי ספר יסודיים מקבלים כעת מי שתייה נקיים בטוחים. לפני פרויקט המים, יותר משליש מהתושבים שהגיעו למרפאה סבלו ממחלות הנישאות במים לדוגמא תולעים, טיפוס הבטן, בילהרציה, אמבה, כולרה ועד בתוך חודשים ספורים בלבד ובגמר פרויקט המים, השכיחות של טיפוס הבטן ושאר המחלות ירדה באופן דרמטי בשני הכפרים הללו ובכל הקהילה אך יותר מכך ובאופן משמעותי יותר בילדים הלומדים בבתי הספר שהותקנו בהם תשתיות מים.
למרות שאנו כקהילה עדיין מתמודדים עם אתגרים רבים, אנו מעריכים ומודים מאוד על ההזדמנות לעבוד עם הצוות וללמוד מידע חשוב שיכול לסייע לנו בעתיד. הצוות מישראל התחיל במהפכה של ממש במחוז. אנו מקווים ששיתוף הפעולה הזה יימשך, אנחנו באמת צריכים את העזרה על מנת להבטיח שלא יאבדו חיים שלא לצורך.
אני אישית מאמין שכאשר העולם הראשון מחזיק את ידו של העולם השלישי בשותפות ומוליך אותו ומנסה לתמוך ולסייע למאמצים שלו להתקדם, אפשר ליצור יחד עולם ראשון ועולם שני ולגשר על הפער בין העולם הראשון והשלישי.
בשם תושבי מלינדי ובשם משפחות הילדים שנעזרו בפרויקטים שנעשו בצורה כזו או אחרת, אני מודה בלב שלם לקבוצה שבאה ועבדה איתנו, משפחותיהם וחבריהם. לעולם לא נשכח את מה שעשיתם. אני מאמין בכל ליבי שהפרויקט השפיע לטובה על האופן שבו אנו רואים את עם ישראל ואת מדינת ישראל. אני שולח את תודתי לכל מי שנתן את תמיכתו על ידי תרומת כסף או כל סוג אחר של תמיכה בפרויקט. תודה רבה לך."
מסומבה אליה
חבר מועצת המחוז לושוטו
ראש מחוז מלינדי